בימי שגרה, מערכת החינוך החרדית מתאפיינת בשעות לימודים ארוכות ובימי חופשה קצרים, ואמצעי הבידור בחופשות מותאמים לילדי הקהילה. נוסף על כך, הקהילה מספקת מענה חברתי כולל: תפילות יומיות בבית הכנסת, קבוצות למידה, חתונות ושמחות.
מגפת הקורונה יצרה תופעות בעייתיות לרוחב כל השכבות הסוציו-אקונומיות בחברה החרדית, ומשפחות נורמטיביות נתקלו לראשונה בשעמום קשה של בני הנוער, כזה שסיכן מאוד גם את מי שאינם נתונים בסיכון בימי שגרה.
וכך, משפחות שהיו בסיכון וחוו קשיים ואתגרים גדולים גם לפני המגפה, עמדו כעת מול גורמי סיכון בעוצמה רבה יותר, וחשו חוסר אונים גדול. תלמידים שפיגרו בחומר הפכו לחסרי יכולת לחלוטין ללא מסגרת, נוער שהתקשה לשמור על סדר יום איבד לחלוטין את עוגניו, וכל זאת ללא יכולת ליצור קשר עם המוסדות ועם החברים באמצעים טכנולוגיים וללא האלטרנטיבה המצויה הלא חרדי – מחשב, טלפון חכם ואינטרנט – שאינה קיימת בעולמם.
כדי להגיע לתלמידיהם לאורך תקופת הסגר, נזקקו בתי הספר לשיטה חלופית. הם הקימו קווי טלפון עבור התלמידים, שבהם היה אפשר להאזין לשיעורים חיים או לשיעורים שהוקלטו מראש. גם העובדה שמספר הנפשות הממוצע במשפחה חרדית גדול מהממוצע יצרה אתגרים: לכל משפחה בדרך כלל קו טלפון אחד, לא לכל הילדים יש טלפון נייד, ופעמים רבות המשפחה מתגוררת בדירה קטנה, והילדים מתקשים למצוא מקום שבו יוכלו להאזין לשיעורים בטלפון.
ביתר עילית, אחת הערים החרדיות הגדולות בישראל, שבה השיעור הגבוה ביותר של בני נוער חרדים, זיהתה את הסבל ואת הסיכון הרב שבתופעות הללו וחיפשה פתרונות.
כך נוצר הקשר עם רשת נצח – רשת בתי ספר המספקת חינוך חרדי וכן תוכנית לימודים מלאה במקצועות הליבה. בתי הספר של הרשת מיועדים לתלמידים בגילאי היסודי, התיכון והישיבה. אחד ממוסדות הרשת שוכן בביתר עילית, ובסיועה של קרן מנדל נוצר מענה לבני הנוער של ביתר עילית – הן זה הנורמטיבי והן זה הנמצא בסיכון.
עבור הנוער הנורמטיבי, בני הישיבות הרגילות, הוקמו שלוש מערכות תוכן ייחודיות וממוקדות להפעלת בני הנוער. הוקמו שלושה קווי טלפון ייחודיים המותאמים למגזרים השונים בעיר: קו "שמעתתא" (ליטאי), קו "חסיד כהלכה" (חסידי), וקו "שבתך בביתך" (ספרדי).
הפרויקט העסיק אלפי בני נוער בפעילות תוכן ולימודים מותאמת, בתקופה שבה לא הייתה אפשרות לשום פעילות עירונית וחינוכית אחרת. במסגרת הפרויקט התקיימו כ-56,400 שיחות הפעלה ותוכן, ועשרות הגרלות על פרסים קטנים שיצרו התעניינות רבה בקרב בני הנוער.
עבור הנוער בסיכון הוקם פרויקט משמעותי של חניכה לימודית ורגשית, שמטרתו לקדם ילדים ונוער בסיכון המלווים על-ידי קב"סים (קציני ביקור סדיר) בעיריית ביתר, ואשר נמצאים בפערי לימוד משמעותיים ובסיכון גבוה לנשירה. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בילדים מבתים שבורים, יתומים, בעלי רקע קשה, ופרויקט זה מהווה עבורם בתקופה זו הצלה של ממש מהידרדרות לרחוב.
הפרויקט סיפק את הכלים הטכנולוגיים, הארגוניים והפדגוגיים לקשר לימודי וחינוכי בין חונכים לבין תלמידים אלו, ואפשר את קידומם המשמעותי בתקופה מאתגרת זו, לצד עם שימורם בתוך המסגרת הקהילתית ומניעת נשירתם.
בשלב הביצוע קיבלו החונכים הדרכה וליווי מרשת נצח, ובתחומים הטכנולוגיים והפדגוגיים התקיים מעקב וגובשו תוכני למידה מותאמים לתקופה. מערך החונכים כלל כ-60 חונכים ל-280 תלמידים מכלל האוכלוסיות בעיר. המעקב אחר הביצוע נעשה בתיאום עם בתי הספר, הקב"סים, החונכים והמשפחות. כל הפעילות התומכת בוצעה באמצעות מחשבים ניידים שניתנו לשימוש החונכים והחניכים, כדי לאפשר פעילות רציפה גם בעת הסגר.
הפעלת הצוותים בעת חירום והקמת פרויקט מאפס במהירות רבה כדי לספק מענה מידי הן אתגר לא פשוט בימים כתיקונם, ובוודאי בימים של אתגר לאומי כמו ימי הקורונה. צוותי העירייה, בליווי ובהדרכה של צוות נצח, עמלו קשה כדי לספק את המענה הנדרש לקיום הפרויקט באופן מקצועי ומוצלח.
פירות הפרויקט ניכרים בשטח: סיפורים מרגשים של תלמידים ותלמידות שקיבלו את הכלי היחיד המאפשר להם להצליח במבחנים, בשגרה כלשהי, ועשרות נערים ונערות שקיבלו חבל הצלה לצלוח את גלי הים הסוער של חייהם, שהפכו לסערה בתקופת הקורונה. ההצלחה הייתה כה גדולה, שהיא יצרה בקרב בני הקהילה את התחושה שגם במצבי חירום עתידיים, במקרים שבהם בתי הספר לא יוכלו לספק לילדיהם את המסגרת הדרושה, תהיה להם מערכת תמיכה.
